בנוסף לתשלומי ארנונה , ברוב המגזר הכפרי , תושבי הישובים משלמים מיסים לשיפור איכות החיים וקבלת שירותים החורגים מאלה המסופקים על ידי הרשות המוניציפאלית.
שאלה שבטח שאלתם את עצמכם – לאיפה הולך הכסף שלנו?
למה יש תחושה שמשלמים הרבה ביחס למה שמקבלים?
אז אולי יש לנו תשובה בשבילכם:
המים.
המים יקרים. גם לתושב וגם לספק (שזה הישוב), הטיפול בהם מצריך הוצאות ניהול, תפעול ותחזוקה שוטפת.
מבדיקה שנעשתה במספר ישובים עולה שהרבה פעמים משק המים במצב גרעוני אך לא תמיד הישוב מודע לכך.
בזכות התחקיר שלנו מצאנו שבמקום להשקיע את כספי המיסים בחוגים ופיתוח היישוב , חלק מהכסף שלנו מועבר לתשלום הוצאות משק המים!
איך יתכן?
איבודי המים מהווים נטל כבד על הישוב ולא פעם המכירות אינן מכסות את ההוצאות.
בנוסף , הוצאות תפעוליות של צוות אחזקה, הנהלת חשבונות, בירוקרטיה מול גופים ממשלתיים ומול התושבים וחוזר חלילה… ההוצאות הנ"ל צריכות להיות מושטות בחלקן היחסי על תקציב ענף המים אך לרוב הן ממומנות על ידי סעיף תקציבי אחר ובעצם ממומנות על ידי מיסי הישוב – הוי אומר – על ידי כסף שלנו !
לפני שנים רבות משקי המים היו מנוהלים על ידי הישובים עצמם. פער הקניה-מכירה היה נדיב וכך המשק שימש אף מקור הכנסה לישוב.
היום, המצב שונה לחלוטין , המדינה לא רוצה שהישוב ירוויח ממשאב לאומי ועוד על חשבון התושב.
יש למשק המים 2 רגולטורים:
האחד – רשות המים – האחראית על אמות מידה של שירות, תעריפים , תשתיות…
השני – משרד הבריאות – אחראי על איכות המים.
המדינה דורשת ממשקי המים התנהלות כלכלית , יעילה , איכותית … בקיצור מקצועית.
המשאב יקר מדי כדי לבזבז אותו!
סוגיית תאגידי המים ידועה בהיותה שנויה במחלוקת, אבל אנחנו רוצים לבוא מכיוון אחר – ישנם עובדות בשטח המצביעות על כך שמאז שמשק המים מנוהל ע"י גורמים מקצועיים עלה רף היעילות והאיכות של משק המים בכמה רמות. להלן נמנה כמה מהם –
נכון שיש ויכוחים בסוגית תאגידי המים אך עם עובדות לא מתווכחים , מאז שמשק המים מנוהל על ידי גורמים מקצועיים:
– איבודי המים בארץ יורדים מדי שנה (להזכירכם זה משאב של כולנו שבעבר היה מבוזבז ).
– תשתיות המים אמינות הרבה יותר מבעבר .
– איכות המים שאנו שותים משתפרת כל הזמן .
חוק חובת התיאגוד לא חל על המגזר הכפרי, ולכן מזכיר הישוב ביחד עם צוות האחזקה אמורים לספק שירות שאינו פוחת מזה של תושב המתגורר בירושלים, תל אביב או הרצליה. המשמעות של זה היא –
עובדי הישובים מסורים, אכפתיים אך בוודאי שאינם יכולים להתמקצע בכל. לכן אין לנו שום טענה אליהם. עם זאת, נכון יהיה להעביר את ניהול המשק לגוף אמין ומסור, שזהו עיקר התמחותו ועיסוקו.
יחד עם זאת ,בל נשכח שללא מקצועיות, אמינות האספקה לא תמיד טובה , איבודי המים יכולים להיות משמעותיים ואיכות המים לא תמיד תיבדק כנדרש.
הנה סיפור מהחיים : שמעתי על תושב מאחד הישובים שפנה למזכיר כדי להתלונן על ריח מוזר במים. המזכיר בחוסר אונים לא ידע מה לעשות והזמין אותו לקנות מים מינרלים! (ההיסטוריה הוכיחה שכל זיהום חמור ומסוכן, התחיל בדיווח בודד על טעם או ריח במים).
האם ידעתם שעל פי חוק ספק המים אחראי על איכות המים שהינו מספק?!
האם ידעתם שהוא מחוייב לבצע בדיקות איכות מים בתדירות הקבועה מראש, ואף מחוייב לבצע בדיקת איכות מים בתשלום אצלכם בבית אם אתם מבקשים!?
לסיכום, יותר ויותר ישובים הפנימו שניהול משק המים זה עסק רציני בעל השלכות משמעותיות גם על כלכלת היישוב והתושבים וגם על בריאות הציבור, ולכן יישובים רבים בוחרים להסתייע בגורמים מקצועיים.
לא ביקשנו תאגיד מים. רוצים גוף מקצועי שינהל מטעם היישוב ועבור הישוב את הנכס של הישוב.
כך בדיוק פועלת חברת אקובית.
מתברר שהם גם מצליחים לעלות את רמת השירות לתושב וגם לחסוך כסף לישוב.
